מקסימוב אורה נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק - דין

התביעה בתיק זה הוגשה בדרישה כי החלטת פקיד התביעות של הנתבע הקובעת כי הפגימות הוכרו לאחר פסק הדין של בית הדין כ"כאב גב – החמרה על רקע מצב קודם".

על פי כתב התביעה, יש להוציא את מכתבו של פקיד התביעות מהתיק של התובעת במל"ל וזאת מאחר ואין זה מסמכותו של פקיד התביעות להכריע, האם הקשר הסיבתי הוא על דרך של פגימה, או החמרה, אלא זהו תפקידה של הוועדה הרפואית שתידון בעניינה של התובעת.

בכתב ההגנה נאמר, כי בדין קבע פקיד התביעות כי האירוע שהוכר, הוכר על דרך של החמרה וזאת בהתאם לחוות דעת המומחה שנתקבלה לתיק בית הדין, במסגרת התביעה שהגישה התובעת לבית הדין ב-27.4.01.

על מפי כתב התביעה זוהי חובתו של פקיד התביעות ליידע את הוועדה הרפואית, כמו גם את המבוטחים, בדבר אופי התביעה שהוכרה.

ביום הדיון המוקדם בפני, ביקשו הצדדים להגיש סיכומיהם בשאלה, האם לאור פסיקת בית הדין היה על פקיד התביעות להכיר בפגיעה מבלי לציין את התוספת בדבר הכרה, בדרך של החמרת מצב קודם.

ב"כ התובעת בסיכומיו מפנה לפסיקת בית הדין הארצי, לפיה נקבע כי פקיד התביעות אינו מוסמך לציין בהחלטתו כי הפגיעה מוכרת כתאונת עבודה על דרך ההחמרה וכי הקביעה בעניין הקשר הסיבתי, מסורה לסמכות הוועדה הרפואית בלבד, בעוד פקיד התביעות מוסמך להכיר בפגיעה בעבודה.

ב"כ המל"ל בסיכומיו טען, כי הוועדה הרפואית סוברנית להחליט איזה חלק ממצבה רפואי של התובעת יש לייחס למצב הקודם ואיזה חלק יש לייחס לתאונה שהוכרה. בכל מקרה, הוועדה צריכה לבצע חשבון עובר ושב וזאת ללא קשר לניסוח מכתבו של פקיד התביעות.

לטענת ב"כ המל"ל, הוועדה אינה כפופה לקביעותיו של המומחה בעניין הקשר הסיבתי ורשאית גם לשלול אותו לחלוטין, אך משהתביעה הוכרה בעקבות פסק דין שהתבסס על חוו"ד מומחה, רשאי פקיד התביעות לצטט חוו"ד זו, אף שאין בכך כדי לשנות מזכויותיה המשפטיות של התובעת במסגרת תביעה לגמלת נכות מעבודה.

להלן החלטתי:

לאחר שעיינתי בפסקי הדין שאליהם הפנתה ב"כ התובעת, כמו גם לסיכומי הצדדים מצאתי כדלקמן:

כפי שציין ב"כ המל"ל בסיכומיו, סמכותו של פקיד התביעות לקבוע אם אירע למבוטח תאונה בעבודה בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה 1995.

סמכות זו ניתנה לפקיד התביעות בהתאם להוראות סעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי ואילו לוועדה הרפואית ניתנה הסמכות, לקבוע דרגת נכות וזאת בהתאם לסעיף 118 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

במקרים בהן מוגשת תביעה לבית הדין על החלטת פקיד התביעות הדוחה תביעה להכרה באירוע כתאונה בעבודה, יקבע פסק דין של בית הדין לעבודה, האם יש להכיר באירוע כתאונה בעבודה.

לכן כאשר במקרה של התובעת, הכיר בית הדין לעבודה באירוע מיום 27.4.01, כתאונה בעבודה יהא זה מתפקידה של הוועדה הרפואית, אם התובעת תפנה אליה לקבוע את אחוזי הנכות ואת הקשר הסיבתי, כמו לעניין השאלה של החמרת מצב קודם.

בעניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע 2/98 -01 באלי נ' המוסד, פד"ע ל"ג ע"מ 47.

"...יש להבחין בין הכרה באירוע כ"פגיעה בעבודה" הנעשית על ידי "פקיד תביעות" של המוסד לביטוח לאומי...-לבין קביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה הנעשית על ידי רופא או ועדה רפואית...

לוועדה הרפואית הסמכות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות ובאיזו מידה קיים קשר...".

גם ב"כ המל"ל בסיכומיו מסכים כי הוועדה הרפואית סוברנית להחליט בעניין שיעור אחוזי הנכות ואין להחלטת פקיד התביעות בעניין ההכרה על דרך החמרת מצב כל משמעות.

במקרה נשוא תיק זה, לא היה מקום לקביעת פקיד התביעות, בהמשך לפסק הדין שהכיר באירוע כתאונה בעבודה להחליט כי המדובר הוא ב-"החמרה על רקע מצב קודם" .